פסק-דין בתיק ב"ל 26382-01-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לילד נכה מיום 6.9.12. (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה מגיל 7 ועד גיל 14.  (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        קביעת הוועדה לפיה המערער תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה מגיל 7 ועד גיל 14 לא נומקה על ידה. גם קביעת הוועדה כי המגבלות הן ממועד 25.7.11 לא נומקו על ידה.

2.2        הוועדה לא עמדה היטב וביסודיות על המגבלות התפקודיות והרפואיות מהם סובל המערער ולא נימקה קביעתה וקביעותיה הינן סתמיות ואף לא ציינה מגבלות אלה לפרוטוקול. הוועדה לא התייחסה למגבלה העיקרית ממנה סובל המערער שעניינה שיתוק גפה ימנית עליונה ומגבלה הקשה בכפות הרגליים ובנוסף לבעיית השמיעה והראייה המשפיעים על התפקוד היומי.

2.3        המערער אינו מסוגל לבצע פעולות יומיומיות פשוטות ונזקק להשגחה מלאה ועזרה מלאה ברוב שעות היום.

2.4        טעה המשיב בתשלום הגמלה ששולמה למערער שכן לא החשיב בחישוב הגמלה תוספת לימודית שיש לשלם בעבור היות המערער מטופל במסגרת חינוכית.

3.         טענות המשיב:

3.1        מדובר בערעור כללי, אשר לא הצביע על פגמים ספציפיים בהחלטת הועדה. ועדת הערר לעניין ילד נכה התכנסה בעניינו של המערער פעמיים. בישיבתה הראשונה מיום 17.5.12, ביקשה הועדה כי תבוצע לילד בדיקת אחות בבית וכן ביקשה התייחסות לשאלה, האם הילד סובל מתסמונת נדירה ובדיקת עיניים לבדוק האם מתקיים בו הקריטריון של ליקוי ראיה, בהתאם לתקנות ילד נכה.

3.2        בהתאם לכך, בוצעה בדיקת אחות ביום 1.7.12. מדובר בבדיקה מפורטת שנערכה בנוכחות האמא. האחות קיבלה מהאמא את מלוא האינפורמציה וכן בדקה באופן מאוד מפורט. האחות מציינת בבדיקתה, כי בזמן הביקור הילד התרוצץ ממקום למקום, קפץ על הספה ושיתף פעולה.

3.3        לאור זאת ציינה האחות כי הילד זקוק לעזרה ברחצה ובהפרשות בלבד.

בישיבתה השניה של הועדה, מיום 6.9.12, עמדה בפני הועדה בדיקת האחות והיא קיבלה אותה. כמו כן, עמדה בפניה בדיקת העיניים שהתבקשה, אשר הצביעה על כך כי אין בילד ליקוי ראיה מזכה, וכן עמדה חוות דעת לעניין נדירות התסמונת, שקבעה שלא מדובר בתסמונת נדירה המטילה עומס טיפולי כדרישת התקנות.

3.4        הועדה היתה ערה לליקויים הרפואיים של הילד. אך יחד עם זאת, במקרה של ילד נכה, הקריטריונים שנבדקים הם מבחני תלות, ובעניין זה, כאמור, צבר הילד ניקוד בסעיף רחצה וההיגיינה האישית בלבד, שמשמעותו קצבה חלקית בלבד. הועדה ערכה כאמור בדיקה מאוד מפורטת, התייחסה לכל הליקויים ולא נפל פגם משפטי.

אציין גם כי כשמדובר בילד נכה, שנכותו נקבעת בהתאם למבדקי התלות, הרי שמדובר בנכות תלוית-גיל, שכן לליקויים השונים יש השפעה אחרת בכל קבוצת גיל, ומכאן, כי קביעת הועדה כי נכות זו היא עד גיל 14, בשלב זה, היא ללא פגם.

ככל שמצבו של הקטין ישתנה לרעה, תמיד פתוחה בפניו הדרך לבקש להיבדק שוב.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         הסמכות לקבוע מידת תלותו של ילד נכה על פי החוק, היא לוועדה לעררים לעניין ילד נכה. אין לבית-הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הוועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.

5.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו,בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

6.         ההגדרה של "ילד נכה" מצויה כאמור בתקנות הבטוח הלאומי (דמי מחייה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח - 1998.

בתקנות אלה, מוגדר "ילד נכה" באופן הבא: